Judaic sources
on the attitude
towards gentiles
Contents
TOC \o "1-1" \h \z
Preface..
PAGEREF _Toc41644576 \h
3
Summary of halachic rulings on the
attitude towards gentiles
PAGEREF _Toc41644577 \h
6
On the attitude towards gentiles
– with sources.
PAGEREF _Toc41644578 \h
18
(1)
Killing gentiles and saving their lives.
PAGEREF _Toc41644579 \h
18
(2)
Robbing, cheating and returning lost items to a gentile..
PAGEREF _Toc41644580 \h
35
(3)
Business
relations.
PAGEREF _Toc41644581 \h
42
(4) The
place of gentiles in Jewish political and judicial systems
PAGEREF _Toc41644582 \h
51
(6)
Emotional and social attitude towards gentiles.
PAGEREF _Toc41644583 \h
59
(7) Some
characteristics
of the gentiles.
PAGEREF _Toc41644584 \h
69
(8)
Miscellaneous.
PAGEREF _Toc41644585 \h
77
(9)
Metaphysical opinions on the gentiles.
PAGEREF _Toc41644586 \h
93
Appendix: Judaism on gentiles granted the
status of ger toshav
PAGEREF _Toc41644587 \h
97
This work
represents a concise outline (or suma) of basic
religious laws that determine the attitude toward non-Jews
on the part of Jews and Judaism. This suma is
bolstered by a series of major relevant excerpts from
classical Jewish halachic sources (far from complete,
indeed, patently incomplete), which form the foundation of
the precepts in question.
Within the
limited scope of this paper we could not conduct a detailed
analysis of all the halachic concepts contained in Jewish
literature regarding the different issues raised here.
Nevertheless, we have tried to select and present to the
reader a more or less complete set of authoritative views
(in their original textual form) on each specific issue. It
is important to stress that the views in question were
culled from key written works by leading Jewish lawgivers or
from major (collective) Jewish religious sources, above all
the Talmud. In some instances we also cite particularly
relevant views expressed by contemporary authorities. We
have summed up these pronouncements and formulated our
summary in a simple yet compelling fashion. To be sure, this
summary does not reflect every nuance of the complex issues
dealt with in the original sources; it does, however, give
an unambiguous outline of the existing range of views and
practical imperatives created by classical Orthodox
Judaism.
We have devoted a
separate section to the rather problematic issue of
diverse terminology used in Jewish literature to define and
classify non-Jews. Without making any attempt to supplant
this section, we would nevertheless like to make an
important observation. Jewish law reserves a separate
category for those gentiles defined by the term
גר תושב
(ger toshav); according to most views, this group is
made up of gentiles who observe the seven Noachide
commandments (this definition will be examined in somewhat
more detail below). In principle, only this type of gentile
has an inalienable right to live (or – to life) according to
Jewish law. Only they enjoy certain legal leniences in terms
of their property rights. Only they may (or even must) be
saved by a Jew when they are drowning in a river, for
example. On the other hand, Jewish law reserves a separate
category for those gentiles who are explicitly idolaters,
treating them with particular disdain: under Jewish law they
are to be put to death, at least in theory. Even though the
laws applicable exclusively to gentiles granted the
status of ger toshav, the laws applicable to
idolaters only, and the laws applicable to all
gentiles (including those in the ger toshav
category) differ greatly, covering a wide range of
legal attitudes towards those who fall into these
categories, we consider it essential to emphasize two
important points.
First,
according to the overwhelming majority of accepted views
most of today’s gentiles cannot be considered ger toshav.
Christians as a group are viewed as idolaters, and as such
(at least in theory) are punishable by death. What is more,
it seems that even under the most “lenient” contemporary
approach, billions of basically decent and respectable
gentiles are categorized by the Jewish law as definite
idolaters (or persons of the same negative status), and thus
they are not entitled to the prestigious status of ger
toshav. This applies to all Hindus, Buddhists, atheists,
and so on.
Second,
even a ger toshav (in fact, even a gentile convert to
Judaism) is explicitly discriminated against under Jewish
law, as we will see below.
The problem of
terminology employed by Jewish sources in classifying
gentiles.
In this context,
we are obliged to touch, at least in passing, upon the
crucial issue of terminology. Halachic literature uses a
wide assortment of different terms to denote “gentiles.” To
an extent, this variety has a historical character, owing to
the fact that Jewish religious literature was created over a
lengthy period of time. However, the main reason for this
terminological diversity was the natural semantic tendency
to classify gentiles (based on one principle or another) in
the context of issues and concepts relevant at the time. For
example, the word
גוי
(goy) is usually translated as “gentile”;
בן נח
(ben Noach) as a descendant of Noah, i.e. a member of
mankind;
כנעני
(kna’ani) as Canaanite, i.e. a member of one of the
nations which inhabited Canaan prior to the arrival of the
Israelites;
כותי
(kuti) usually as one belonging to the heretical
Samaritan minority, or simply a “heretic”;
עובד ע"ז
(oved avodah zarah) or
עכו"ם
(akum, an acronym of oved kochavim umazalot,
i.e. “one who worships stars and constellations”) as
“idolater”;
נכרי
(nochri) as “stranger,” “alien”;
גר תושב
(ger toshav) as “a stranger who permanently resides
among Jews.” Some of these terms are random and
interchangeable; on the whole, however, they retain their
distinct halachic meaning and are used accordingly in
various contexts.
The problem of
terminology is complicated even more by the censorship
(either external, gentile, or internal, Jewish) that was
often applied to Jewish texts, replacing the original terms
with others considered less offensive in a given period or
location. In most cases, the original term can be clearly
inferred from the context. Frequently, however, it is
impossible to determine with sufficient certainty whether
the term before us is the original or one which has been
replaced due to censorship. As a result, we cannot be sure
which category of gentiles is covered by the law in
question: the one specified by the censored text or a
different (usually wider) group defined by some other term
which had been in the original text. Therefore researchers
of Jewish religious law are constrained to search out the
original, uncensored sources for this purpose. Fortunately,
it is relatively easy today: most classical Jewish works
have been reconstructed and published in their original
version, based on ancient manuscripts and early printed
editions.
Most of the texts
used in our research were taken from the Bar-Ilan Responsa
CD version 9 and DBS CD version 9. However, we discovered
(somewhat to our surprise) that the use of these versions
did not solve the problem entirely: the CD texts of the
Mishnah, Talmud, Maimonides’ Mishneh-Torah, the Tur, and the
Shulchan Aruch contained numerous traces of censored
passages. As a result, we had to meticulously compare these
texts with the existing uncensored versions, and to correct
them whenever necessary. Our corrections were based on the
following editions (unless explicitly noted otherwise in the
quoted passage):
Mishneh-Torah
– based on the Shabtai Frankel edition.
The Babylonian
Talmud (inc. the Rashi and Tosafot
commentaries) – mostly based on the Steinzaltz edition;
treatises which are not included in the Steinzaltz edition
are based on the original printed version of the Talmud
(Venice, 1520-1523).
Mishnah –
based on the edition with Maimonides’ commentaries,
published in Jerusalem in 1963 by R. Joseph Kapakh.
Tur and
Beit-Yosef (commentaries by R. Yosef Caro to Tur)
– based on the Jerusalem edition of the four sections of the
complete Tur, 1998.
Shulchan Aruch
– based on the Krakow edition of 1578 (the first edition of
Shulchan Aruch with Rama commentaries).
Wherever we
revised the available standard text by removing the censored
corrections, the following signs were used: the original
uncensored text was placed in square brackets ([original
text]), while the text following censoring (to be
omitted) was enclosed in carats (<censored
corrections>).
However, finding
the correct (original) term is the first and easiest part in
the task of interpreting the text. The real difficulty lays
in determining the exact meaning of a given term in each
book, each specific case, each new context. The problem is
that identical terms are used in different texts (or even in
different opinions brought in the same text). The most
common instance is the word goy, which refers in some
cases to all gentiles and only to idolatrous gentiles in
others.
In some
instances, the differences in meaning are more subtle. Even
when the basic meaning of a term is fairly clear, there may
be uncertainty as to what precisely makes a gentile fall
into a particular category. For example, a ger toshav
(the closest a gentile can come to the status of a Jew
without actual conversion) is a gentile who fulfills the
seven Noachide commandments. However, there are endless
discussions in Jewish literature as to the precise meaning
of this definition. There are divergent opinions regarding
the following questions: when a gentile wishes to become a
ger toshav, must he make a formal court declaration
of his intention to fulfill the Noachide commandments, or is
it enough to observe them in practice? Does he have to
observe these commandments out of his belief in Judaism, or
is it sufficient that he practices them as ethical
standards?
Halachic sources
exhibit a wide divergence of opinions concerning these
issues. On the one hand, some authorities believe that today
no gentile can become a ger toshav even in theory,
since this status is applicable only when the laws and
commandments related to the notion of
יובל
(yovel, “the fiftieth year,” when, for example, land
sold by Jews reverts to its former owners) are in force.
According to this opinion, even a gentile who observes the
seven Noachide commandments out of his belief in Judaism is
not eligible for the status of ger toshav today. On
the opposite extreme, there is the view that any gentile who
professes a monotheistic religion, including Christianity,
can be considered as ger toshav even today.
To be sure, there
is no shortage of intermediate views. For example, a number
of authorities believe that the prestigious status of ger
toshav may be conferred only on genuine monotheists like
the Moslems, but certainly not on Christians. However, there
is more. Some of those who hold the latter view assert that
the Moslems at least, being genuine monotheists, are
entitled to the full status of ger toshav, with all
the rights and privileges implied therein; others claim that
a Moslem is only partially entitled to the status of ger
toshav, applicable only in the context of certain
halachic rules but not in general.
In short, the
issues we have raised are highly complex, and there is no
way to discuss them in every detail within the framework of
this paper.
In our suma we have consistently
translated the terms goy, nochri, and ben
Noach as “gentile”; the same goes for the terms
kna’ani, kuti and akum, whenever it was
obvious that these “specific” terms were used in lieu of
more general ones for reasons of censorship. Only in those
cases where the sources explicitly state that the law
applies solely to idolaters in the literal sense of the word
or where this conclusion is clearly implied, or where the
sources stress that the law equally applies to gentiles
having the status of ger toshav did we reflect these
terminological niceties in our translation.
1. Killing gentiles and saving their lives
Several contemporary religions, such as
Hinduism, Buddhism, and Zoroastrianism, are undoubtedly
considered idolatry. As for Christianity, there is a dispute
among Halachic authorities, but the vast majority consider
it idolatry as well. Islam, on the other hand, is not
considered idolatry.
In a situation (such as we have now)
where there is no Jewish court of law which can sentence
people to death, to corporal punishment, or even to the
fines prescribed by the Torah, and which therefore can not
judge a man for the sin of idolatry:
It is permissible
(and even commanded) for anyone to kill idolatrous
Jews (and those Jews, including atheists and agnostics, who
publicly reject the divine authority of Halacha) anywhere
and anytime it is possible. However, contemporary Halachic
authorities have ruled that this law doesn't apply nowadays.
While there is no obligation to kill
idolatrous gentiles (nor, in fact, any gentiles who don't
obey the 7 Noachide commandments), it is nevertheless
forbidden to save their lives. The exact Halachic status of
a gentile who doesn't practice idolatry as defined above
(and who also can be considered as fulfilling in practice
the other Noachide commandments), yet who declares himself
to be an atheist or agnostic is not entirely clear, though
from some sources it appears that he too should be
considered an idolater.
1.2)
Killing a gentile (even an idolater, without a court
hearing) in peaceful times is forbidden. (According to most
opinions, during a war any person from the gentile enemy
nations may be killed.) However, a Jew who murders a gentile
(even in peaceful times and even intentionally) is not
punishable by death in the human courts (under normal
circumstances). According to some opinions he is not
punishable at all (under normal circumstances) by the human
courts. But a gentile who kills a Jew, even purely by
accident and unintentionally, must be put to death. This
applies to a ger toshav as well.
1.4)
A Jew is forbidden to assist a gentile woman in labor. If a
Jewish woman works as a midwife, she is obliged to assist in
the childbirth to avoid antagonizing the gentiles, but only
on a weekday and only for a fee. A Jewish woman is forbidden
to breastfeed a gentile baby (except when this is vital to
her own health). It is permitted to assist a ger toshav
woman in labor (on a weekday) and to breastfeed a ger toshav
baby.
1.5)
It is forbidden to desecrate the Shabbat to save the life of
a gentile, unless there is a danger that a failure to do so
will cause animosity. There are different opinions whether
this law applies to a ger toshav.
1.6)
A
gentile woman in labor must not be given assistance on
Shabbat, even if no Shabbat violation is involved. One is
allowed to assist a ger toshav woman in labor on Shabbat,
but only if no severe Shabbat violation is involved.
1.7)
Contemporary practical rulings regarding the previous items:
Today
a few Rabbinical authorities
claim that the danger of provoking gentile animosity by not
saving a gentile's life is so great that this consideration
applies automatically in any case where there are witnesses
(and according to some opinions even where there are no
witnesses), and even on Shabbat.
However, a Jewish doctor must try to
avoid a situation in which he will have to violate the
Sabbath by treating gentiles. Therefore a Jewish doctor is
forbidden to work in a hospital that serves only gentiles if
he must work on Shabbat. Similarly, a Jewish doctor should
use any legal means at his disposal to avoid working on
Shabbat in a hospital with a mixed, mostly gentile, patient
base; in a hospital with mostly Jewish patients he is not
obligated to avoid working on Shabbat, but in any case, it
is recommended that this sort of hospital employ gentile
doctors to treat gentile patients on Shabbat.
1.8) If a
Jew is chasing a gentile in order to murder him, it is
forbidden to kill the Jew in order to save the gentile, even
if there is no other way to save the gentile's life. A
person who kills the Jewish pursuer in order to save the
gentile's life must be put to death. But if a gentile (or a
Jew) is chasing a Jew in order to murder him, one must kill
the pursuer in order to save the pursued person (if there is
no other way to save his life). This law applies to a ger
toshav as well.
1.9) In a
case where someone orders a Jew to kill some innocent person
or else he will himself be killed: If the person he is
ordered to kill is a Jew then he must not kill him,
even if it will result in his
own death. If the person he is ordered to kill is a gentile,
then it is permissible to kill him to save the life of the
Jew (in this situation).
It appears that this law applies
even if the person whom the Jew is ordered to kill is a ger
toshav.
2. Robbing, cheating and returning lost items to a gentile
2.1)
According to some halachic sources, robbing and stealing
from a gentile is permissible in principle, and forbidden
only because (and when) there is a danger that it will cause
the profaning of God’s name or that it may cause harm to
Jews. Other sources disagree and claim that robbing and
stealing from a gentile is forbidden in any situation. It
appears that robbing and stealing from a ger toshav is
forbidden by the Torah, according to all opinions.
2.2)
In a commercial transaction, if a Jew charges an exorbitant
price or conceals the low quality of the goods from a
gentile customer he does not owe the gentile any
compensation (as he would owe a Jewish customer). According
to some opinions, it appears that this law is not applied to
a ger toshav; it is forbidden to cheat him and therefore he
must be compensated if he is cheated. In any case, it is
clear that if a gentile charges an exorbitant price or
conceals the low quality of the goods from a Jewish
customer, he owes the Jew compensation.
2.3)
When a Jew owes money to a gentile who has passed away, the
Jew is not obliged to repay the debt to the heirs, provided
the latter do not know about the debt. If the heirs ask the
Jew whether he owed money to the deceased, it is even
permissible to lie to them and deny the debt (provided the
Jew knows for sure that they do not know about the debt, so
that the name of G-d will not be profaned by his lie).
2.4)
In a commercial transaction, if a gentile makes a mistake in
a Jew's favor (for example, if he gives back extra change),
the money does not have to be returned to him, though it
would to a Jew who made a similar mistake. Some commentators
even say that a gentile may be actively and intentionally
misled and deceived during a commercial transaction,
provided he does not notice (and therefore God’s name is not
profaned). Others disagree and say that a Jew may only
passively benefit from a gentile's mistake, but may not
actively and intentionally mislead him.
2.5)
According to most opinions if a gentile loses something, it
is forbidden to return it to him. Considerations such as
compassion or sympathy for his loss do not make the return
permissible. But if a Jew who found the lost item presumes
that its return will glorify the name of G-d (for as a
result the gentiles will glorify the Jewish people and their
religion) it is permissible and even a commandment to return
it to a gentile. However, if there is a danger that not
returning it will cause the profanation of G-d’s name or may
cause harm to Jews, then it must be returned to the gentile.
3.
Business
relations
3.1)
It
is
forbidden
for
a
Jew
to
consume
some
food
products
made
by
a
gentile
(even
where
there
are
no
equivalent
products
made
by
Jews):
wine,
most
milk
products,
and
most
kinds
of
food
cooked
or
roasted
by
a
gentile.
This law
applies to a ger toshav as well.
3.2)
According to some opinions, it is forbidden to buy bread
from a gentile baker even where there is no Jewish baker.
Others permit buying bread from a gentile baker, but only
where there is no Jewish baker. And some permit buying bread
from a gentile baker even where there is a Jewish baker.
3.3)
In all business transactions – purchase and sale, hiring,
lending money etc. – a Jew must be given precedence over a
gentile, even when this causes minor financial losses.
3.4)
According to one opinion, it’s a special Torah commandment
to take high interest on loans to a gentile. Also according
to this same opinion, one mustn’t forgive the debt of a
gentile or postpone its payment date. Others also prohibit
lending money without interest to a gentile but do not see
this prohibition as a special commandment [whereas it is
forbidden to lend money with interest to (or borrow from) a
Jew]. According to some opinions, in some conditions where
lending money to a gentile may cause
affinity between him and the Jew
and cause the Jew to be influenced by the ways of the
gentiles, it is forbidden to lend money to a gentile
altogether. With regard to a ger toshav: according to all
opinions it is permitted to lend him money at interest.
3.5)
According
to some opinions it is permissible to delay the wages of a
gentile. According to other opinions it may not be
permissible. It is forbidden to delay the payment of the
wages of a ger toshav, but the prohibition is less severe
than that of delaying a Jew's wages.
3.6)
A gentile doesn’t inherit from his Jewish father (for
example, when the father converted after the son was born or
the son is the child of a Jew from a gentile woman).
4. The place of gentiles in Jewish
political and judicial systems
4.1)
According to some opinions when the Jews rule over gentiles
they mustn’t let a gentile live in our land and even not let
a gentile pass through our land on his way elsewhere.
4.2)
A gentile (and even a convert to Judaism) cannot be
appointed to any ruling position over Jews. A gentile cannot
be a judge in a Jewish court of law. Even a convert to
Judaism cannot serve as a judge in cases that may result in
capital punishment, and according to most opinions a convert
cannot judge Jews from birth, even in cases regarding
financial matters. (He may, according to all opinions, judge
other converts on financial matters.)
4.3)
A gentile is not considered a valid witness in a Jewish
court of law. This applies to a ger toshav as well.
4.4)
Even a
convert to Judaism is not allowed to bear witness concerning
anything that happened prior to his conversion.
4.5)
A gentile, as opposed to a Jew, can be easily sentenced to
death in a court of law. This can be done by a single judge,
based on the testimony of a single witness or on the
defendant’s own addmission, with no prior warning, even if
the witness is a relative [of either the judge or the
victim]. This applies to a ger toshav as well. According to
one opinion, if a Jew sees a gentile transgressing any of
the Noachide commandments he can kill the gentile on the
spot without bringing him to court, but most opinions
disagree and say that even a gentile can be sentenced to
death only in a court of law.
4.6)
In a lawsuit between a Jew and a gentile, the legal process
is as follows: If non-Jewish laws benefit the Jewish party,
the ruling is based on them, and the gentiles are told “Such
are your own laws!” However, when the Jewish party benefits
more from Jewish laws, the ruling is made accordingly, and
the gentiles are told “Such are our laws.” It seems that
this law does not apply to a ger toshav, who is always
judged according to the non-Jewish laws - even if they
benefit him.
4.7)If
an animal owned by a Jew damages a gentile's property, the
Jew is not required to pay any indemnity. But when an animal
owned by a gentile damages a Jew's property, the gentile is
obliged to pay full compensation. According to some opinions
this law applies to a ger toshav as well; according to other
opinions it doesn't apply to a ger toshav.
4.8)A
gentile (including a ger toshav) who robs or steals from a
Jew (or anyone else) must be sentenced to death, whereas a
Jew who robs or steals from a gentile (or a Jew) is never
sentenced to death. A Jew who steals from a
gentile(including a ger toshav) must pay back only the sum
that he stole, whereas a Jew who steals from a Jew must pay
back at least twice the sum he stole.
4.9)
The death penalty may be imposed on one (Jew or gentile) who
abducts a Jew, but not on a Jew who abducts a gentile.
5. Emotional and social attitude towards gentiles
5.1)
A Jew passing gentile graves or seeing a multitude of
gentiles must declare: “Your mother shall be sore
confounded; she that bare you shall be ashamed: behold, the
hindermost of the nations shall be a wilderness, a dry land,
and a desert” (Jeremiah 50:12). A Jew passing a church (and
according to one opinion any gentile residence) must say:
"The Lord will destroy the house of the proud" (Proverbs
15:25).
5.2)
The
injunction against harboring hatred in one’s heart applies
solely to Jews.
5.3)
A Jew is not required to mourn (e.g. sit shiva) for his
gentile brother, sister (that is, the offspring of his
father from a gentile woman), son, or daughter (that is, his
offspring from a gentile woman). A proselyte doesn't have to
mourn over his gentile mother and father.
5.4)
In respect to a gentile, the law permits revenge and rancor.
Similarly, the commandment “Love thy fellow as thyself” does
not apply to gentiles.
5.5)
The injunction against slander applies only in respect to
slandering a Jew.
5.6)
It is forbidden to give a gift to a gentile unless one is
familiar with him and can therefore expect to get favors in
return. This law does not apply to gifts given to an
unfamiliar ger toshav – it is permissible to give him a gift
unconditionally.
5.7)
It is forbidden to praise or bless a gentile.
5.8)
It is forbidden to sell real estate to a gentile in the Land
of Israel. Some kinds of real estate are not even to be
rented to a gentile in the Land of Israel. This law does not
preclude transactions between a Jew and a ger toshav.
5.9) A
Jew must not take charity from a gentile in public, for this
would be considered an embarrassment and would cause the
profanation of G-d’s name. A Jew may take charity from a
gentile in public only if he cannot get any charity either
from a Jew (in public or in private) or from a gentile in
private.
5.10) A Jew
must pray every day “Blessed be the Lord for not making me a
gentile.”
5.11) A Jew
and a gentile mustn’t be buried side by side, even if the
gentile is a ger toshav. If a Jew was buried next to a
gentile it is permissible to take the Jew’s body out of his
grave and reinter it, even if the new grave is by the side
of a secular Jew.
6.1)
According to some sources, cruelty and vengefulness
exist only amongst the gentiles.
6.2)
Early Halachic sources say that gentiles are suspected of a
predeliction to murder, and therefore one must take certain
precautions when associating with them. For example, it is
forbidden to stay alone with a gentile, it is forbidden to
get a haircut from a gentile barber except under certain
conditions, etc. Later Halachic sources claim that this
suspicion doesn't apply in general these days.
6.3)
Many Halachic sources before the era of the Shulchan Aruch
say
that gentiles are suspected of
having sexual intercourse with animals, and therefore a Jew
must not leave his livestock in their care. Later Halachic
sources claim that this suspicion doesn't apply today, since
today gentile societies also consider bestiality an
abomination.
6.4)
According to certain sources there are physiological
differences between
Jews and
gentiles, and therefore medical statements that were proved
correct for gentiles are not considered automatically
correct for Jews. According to some of these sources the
gentile physiology is innately different (“their flesh is as
the flesh of asses”), and according to other sources the
differences come from the fact that the gentiles eat
non-kosher food.
7.
Miscellaneous
7.1)
A Jewish slave owner was allowed to compel his Hebrew slave
(if the slave was sold by a court of law on account of his
being a thief and if the slave already had a wife and
children) to have intercourse with the owner’s gentile
female slave in order to increase the number of his gentile
slaves.
7.2)
According to certain sources, a Jew is permitted to convert
a found gentile boy into a gentile slave.
7.3)
It
is
forbidden
to
free
a
gentile
slave,
unless this is neccesary to enable the fulfilment of a
mitzva (such as completing a minyan) or if the slave was
injured in an irreversible manner in one of certain
important organs.
7.4)
According to one opinion, a gentile woman who had a sexual
relations with a Jewish man is sentenced to death, as is the
case when a Jew has sexual relations with an animal (the
animal is killed because it enabled a Jew to sin, even
though it is not a sin for the animal itself). Other
commentators reject this comparison
and
therefore the woman is not sentenced to death. In any case,
the Jewish man who had sexual relations with a gentile woman
is not sentenced to death in court, but if he committed the
act in public, he may be killed during its commission.
(Similarly, a gentile man who had sexual relations with an
unmarried Jewish woman is not sentenced to death.)
7.5)
According to most opinions, during a war against gentiles a
Jewish man was allowed to have sexual intercourse with a
gentile captive woman (though only once), even if she was
married and even against her will. According to some
opinions it seems that he was not allowed to have sexual
intercourse with a captive gentile woman at all before he
married her. In either case he could marry her only if she
converted to Judaism. If she didn't want to convert she had
to sit in his house for a period of time ranging from a
month to a year, during which time she had to shave her hair
and mourn. During this time it was possible to try to
convince her to convert. If at the end of this period she
still didn’t want to convert, then according to some
opinions it was possible to convert her against her will,
and according to some opinions even to marry her against her
will. According to other opinions it wasn’t possible to
convert her or marry her against her will, but she had at
least to accept the 7 Noachide commandments and then she had
to be set free. If she refused to abandon idolatry then she
was sentenced to death (as are all idolaters).
7.6)
The injunction against the desecration of the body of a Jew
is more severe than the injunction against the desecration
of the body of a gentile. In fact, according to some
opinions it is possible that there is no injunction against
desecration of the body of a gentile. For this reason,
according to some opinions it is permitted to operate on
dead gentiles in order to study medicine, but it is
forbidden to do the same on dead Jews (and this seems to be
the dominant practice today). However, according to some
opinions it is forbidden to operate on dead gentiles as
well, and, on the other hand, according to other opinions it
is also permissible to operate on dead Jews in order to
study medicine.
7.7)
A gentile woman can breastfeed a Jewish baby, but according
to some opinions this is permitted only when there is no
other way to feed him. According to all opinions, if there
is another way to feed him it is recommended not to feed him
from a gentile woman since it can have a bad influence on
his soul (even if the gentile woman eats only kosher food).
7.8)
A Jew mustn’t eat an animal that was slaughtered by a
gentile, even if it was done according to all other rules
established by Jewish law. This applies even if the gentile
is a ger toshav.
7.9)
According to most opinions a gentile cannot circumcise a
Jew, even in the presence of other Jews. According to some
opinions, if a Jew was circumcised by a gentile the Jew has
to undergo a second ritual of “symbolic circumcision.”
7.10)
A Torah scroll, tefilin and a mezuza that were written by a
gentile are invalid. Tzitzit that was tied to the garment by
a gentile is invalid.
7.11)
The
gentiles mustn’t hold a special religion of their own. The
only religious options they have are to obey the Noachide
commands or convert to Judaism.
7.12)
A
gentile
must
not
observe
the
Shabbat,
and
he
also
must
not
establish
for
himself
a
religious
festival
or
a
religious
day
of
rest.
If he
does he is to be beaten in punishment (and according to one
opinion he is to be executed in punishment). According to
one opinion he must not even establish for himself a secular
day of rest or intentionally rest for a whole day. According
to most opinions this applies to a ger toshav as well.
7.13)
A gentile must not study the Torah. If he does he is to be
beaten in punishment. This applies to a ger toshav as well.
8. Metaphysical opinions on the gentiles
8.1)
Jews are complete human beings. Gentiles, on the other hand,
are human beings, but not complete human beings. The
difference between the Jewish nation and other nations is
analogous to the difference between soul and matter, or
between Man and other animals.
8.2)
The difference between a Jewish soul and a gentile one is
larger and deeper than the difference between the anima of
an animal and that of a human, since the latter is only
quantitative whereas the former is qualitative.
8.3)
Jews possess two souls: the earthly soul combines both good
and bad, while the other one is part of the Almighty.
Gentiles have only one soul, and it comes from a sphere that
is all bad. The earthly soul of Jews comes from the same
sphere as the anima of clean animals. The earthly soul of
gentiles comes from the same sphere as the anima of unclean
animals.
8.4)
According to some opinions only Jews are made in G-d’s
image. According to other opinions gentiles are also made in
G-d's image.
8.5)
Gentiles are creatures occupying a very base level. They
would not exist were it not for Adam’s sin in the Garden of
Eden.
8.6)
In the case of Jews, G-d regards
a good thought as a deed but doesn’t regard a bad thought as
a deed. In the case of gentiles the opposite is true: the
Lord doesn’t regard a good thought as a deed but does regard
a bad thought as a deed.
On the attitude towards gentiles
–
with sources
(1) Killing
gentiles and saving their lives
1.1 מעיקר הדין
כל אדם העובד עבודה זרה (בין גוי ובין יהודי) חייבים לדונו
למיתה בבית-דין. לעניין זה עבודה זרה פרושה ייחוס אלוהות לכל
עצם (גשמי או רוחני) מלבד האל האחד והיחיד, בין אם הדבר נעשה
באמצעות פולחן מעשי (כמו תפילה, הקטרת קטורת וכדומה) ובין אם
באמצעות הצהרת אמונה בלבד.
א. רמב"ם הלכות
תשובה פרק ג
הלכה ו
ואלו הן שאין להן
חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם
וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים
בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל [המשומדים]
<המורדים> ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות
ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא
לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו.
הלכה ז
חמשה הן הנקראים
מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם
מנהיג אבל הן שנים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא
גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן
העובד [אלוה זולתו] <כוכב או מזל וזולתו> כדי להיות מליץ בינו
ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין.
הלכה ח
שלשה הן הנקראים
אפיקורסין: האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא
ללב בני האדם, והמכחיש נבואתו של משה רבינו, והאומר שאין הבורא
יודע מעשה בני האדם כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים, שלשה הן
הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו
תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה, וכן
הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק
ובייתוס, והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה
תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה' כגון [הנוצרים ו]ההגרים כל אחד
משלשה אלו כופר בתורה.
הלכה ט
שנים הם [המשומדים]
<המומרים מישראל>: [המשומד] <המומר> לעבירה אחת [והמשומד]
<והמומר> לכל התורה כולה, [המשומד] <מומר> לעבירה אחת זה
שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה אפילו
היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה
ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו הרי זה [משומד] <מומר>
לאותו דבר והוא שיעשה להכעיס, [משומד] <מומר> לכל התורה כולה
כגון [החוזר לדתי הגויים] <החוזרים לדתי העובדי כוכבים> בשעה
שגוזרין [שמד] <גזרה > וידבק בהם ויאמר מה בצע לי להדבק בישראל
שהם שפלים ונרדפים טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה, הרי זה
[משומד] <מומר> לכל התורה כולה. (השגת הראב"ד: לכל התורה כולה
כגון [החוזר לדתי הגויים] <החוזר לדת העובדי כוכבים>. א"א ומי
שחוזר [לדתי הגויים] <לדת העובדי כוכבים> הנה הוא מודה [בישו]
<באלהיהם> והרי הוא מין.)
ד. תוספתא מסכת
בבא מציעא (ליברמן) פרק ב הלכה לג
הגוים והרועים בהמה
דקה ומגדליה לא מעלין ולא מורידין המינין והמשומדין והמסורות
מורידין ולא מעלין.
1.2 הריגת גוי
(אפילו עובד עבודה זרה, בלא משפט) בעתות שלום אסורה (לפי רב
הדעות בעת מלחמה יש להרוג כל אחד השייך לאומת האויב). אבל
יהודי שהורג גוי, אפילו במזיד, אינו נענש במוות בידי בית-דין
(בנסיבות רגילות). לעומת זאת גוי שהורג יהודי, אפילו בשוגג,
דינו מוות. דינים אלו חלים גם בנוגע לגר תושב.
א. שמות פרק כא פסוק יד:
וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם
מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:
ב. מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מס' דנזיקין משפטים פרשה ד:
וכי יזיד איש. למה נאמ' פרשה זו, לפי שהוא אומר, ואיש כי יכה
כל נפש אדם וגו', יכול אף המזיד והשוגג ואחרים והמרפא שהמית
והמכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו במשמע, ת"ל וכי
יזיד, [להוציא את השוגג], איש, להוציא את הקטן; איש, להביא את
האחרים; רעהו, להביא את הקטן; רעהו, להוציא את אחרים. - איסי
בן עקיבא אומר, קודם מתן תורה, היינו מוזהרים על שפיכות דמים,
לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו; באמת אמרו, פטור מדיני בשר
ודם, ודינו מסור לשמים.
ג. מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דויהי בשלח פרשה א:
ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות
אם תאמר משל מצרים היו והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים (שמות
ט ו) ואם תאמר משל פרעה היו והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה
במקנך אשר בשדה (שם, שמות ט ג) ואם תאמר משל ישראל היו והלא
כבר נאמר וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה (שם, שמות י כו)
אלא של מי היו של הירא את דבר ה' נמצינו למדין הירא את דבר ה'
הם היו תקלה לישראל מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר טוב
שבגוים הרוג טוב שבנחשים רצץ את מחו.
ד. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כא:
על רעהו פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב מוציא אני את אחרים שאין
להן מצות כיש' ועדאן לא אוציא את גר תושב שיש לו מצות כיש[ר']
ת"ל רעהו פרט לגר תושב להרגו בערמה פרט למתכוין להרג את זה
והרג את זה שיפטר דברי ר' שמע' ר['] יהודה אומ' אף המתכוין
להרוג את זה והרג את זה חייב ומה ת"ל להרגו בערמה פרט למתכוין
להמית את הגוי והמית את בן יש' את בן שמונה והמית את בן תשעה.
יז. משך חכמה על ויקרא פרק כד פסוק יח:
ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש - נראה הא דלא כתביה קרא
במשפטים, משום דכאן מיירי אפילו בשל עו"ג.
גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אע"פ שהוא שוגג הרי זה נהרג, אדם
מועד לעולם, וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר
להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להרגו, וגוי
שהרג את הגוי בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני
ישראל.
כא. מנחת חינוך, מצווה לד – שלא להרוג נקי, אות א:
[...] ההורג גוי ואפילו גר תושב שקיבל עליו שבע מצוות אינו
נהרג עליו, וגם אינו בלאו זה. ועיין ר"מ כאן פ"ב הי"א זה
לשונו, ישראל שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין, ובכסף
משנה שם הביא בשם מכילתא דפטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים.
ופשוט, דהא גר תושב מצוה להחיותו, אבל האידנא שאין מקבלין גר
תושב, כמבואר בר"מ פ"י מעכו"ם ה"ו, ודאי דינו כגוי וזה פשוט.
כב. שו"ת משפטי
עוזיאל כרך ג - או"ח סימן י:
פסק הרמב"ם ז"ל: כל
הורג נפש בן אדם עובר בלא תעשה שנאמר לא תרצח, ישראל שהרג גר
תושב אינו נהרג עליו בבית דין, שנאמר: וכי יזיד איש על רעהו,
ואין צריך לומר שאינו נהרג על עכו"ם (הלכות רוצח פ"א ה"א). הא
למדת שכל הורג בן אדם בלי הבדל דת או גזע או לאם עובר בלא
תרצח, אלא שאינו נהרג במיתת בית דין. אבל הוא נהרג בידי שמים
כדכתיב: ולנפש לא יכופר כי אם בדם שופכו, וכן מפורש במכילתא:
וכי יזיד איש על רעהו, להוציא את אחרים. איסי בן עקיבא אומר:
קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים לאחר מתן תורה תחת
שהוחמרו הוקלו באמת אמרו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים
(מכילתא משפטים). וכיון שהתבררה הלכה שרוצח עכו"ם עובר בלא
תרצח ונענש במיתה בידי שמים, מזה נלמוד במכש"כ להורג ישראל
בשוגג שהוא נפסל לישא כפיו מטעם דאין קטיגור נעשה סניגור, וכן
ראוי, להורות לענ"ד.
1.3
אסור להציל
גוי שמצוי בסכנת מוות, או לרפא אותו ממחלה קטלנית, אפילו
בתשלום, אלא אם כן יש חשש שהדבר יגרום לאיבה מצד הגויים כלפי
יהודים. לפי דעה אחת מותר להציל גוי המצוי בסכנת מוות אבל אין
חובה לעשות כן. הלכה זו אינה חלה על גר תושב, שאותו יש חובה על
היהודים להחיות.
ז. המאירי על מסכת עבודה זרה דף כו/א:
אבל [הגויים] <העובדי כוכבים> שאין בינינו ובינם מלחמה, ורועה
בהמה דקה מישראל במקום שהשדות הם של ישראל, וכיוצא בהם, אין
מסבבים להם המיתה, [ואין] <ואסור> להצילן.
יא. שולחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף א:
[עובדי ע"ז] <עובדי גלולים משבעה העממין>, שאין בינינו וביניהם
מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות
של ישראל וכיוצא בהן, אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם אם
נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם
יתן לו שכר. לפיכך אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא
משום איבה. (דאז אפילו בחנם שרי, אם לא יוכל להשמט אפילו
בחנם). (ב"י בשם הרמב"ן) וכן מותר [לנסות רפואה בכותי] <היה
לנסות רפואה באחד משבעה העממים> אם תועיל (תוספות ומרדכי פא"מ
ובסמ"ג). וכן הוא בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו
תמיד, כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם. אבל
ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת
עצמו, כגון אוכל נבלות לתיאבון, מצוה להצילו ואסור לעמוד על
דמו.
יב. ש"ך יורה דעה סימן קנח:
ב) אין מסבבין כו' - כלומר אין מצוה להורגם אע"פ שהם עוברים על
ז' מצות בני נח ומיהו היכא דמקיימי ז' מצות בני נח משמע דאסור
להורידן ב"י וד"מ ומהרש"ל בביאורי סמ"ג הוכיח דפירושו דאסור
להורידן עיין שם וכשתעיין בש"ס פרק א"מ (דף כ"ו ע"ב) תראה שאין
הוכחתו כלום:
יג. שו"ת משפט כהן (עניני א"י) סימן נח:
ועתה אם באמת גדול הדחק, עד שתלוי בזה ח"ו חורבן הישוב, נראה
דיש להתיר במלתא דרבנן למכור, ע"פ דרך המכירה של חמץ הנהוגה
במקום דחק, ולסמוך דישמעאלים שאינם עע"ז אין בהם איסור של חני'
בקרקע. ואם נאמר דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר, הי' מקום
לומר דלא קיי"ל באיסור המכירה טעמא דמפקיע ממעשר (ועי' תוס'
ע"ז כ"א ד"ה הא ולח"מ פ"י דע"ז ה"ג), והעיקר הוא טעמא דלא
תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, ובזה י"ל דישמעאלים אינם עע"ז,
ודינם כג"ת, ומותר לתן להם חניה בקרקע. (ע' ר"נ ע"ז ד' כ"ו ב'
וד' ל"א א' לדעת הרמב"ן בשם הגאונים ולדעת הרמב"ם שדמה אלו
הישמעאלים לגר תושב.) ולפו"ר נראה דתלוי בפלוגתא דהרמב"ם
והראב"ד (שם ה"ו), דהרמב"ם כתב דאין ג"ת נוהג כ"א בזמן שהיובל
נוהג, ומשמע שגם לענין ישיבה וחניה בקרקע צריך דוקא שיקבל בפני
ג' שלא לעבוד ע"ז, וכל שבע מצות ב"נ, אמנם הראב"ד כתב שאינו
מודה לו בישיבת הארץ, משמע דס"ל שגם בזה"ז יש ג"ת לענין ישיבת
הארץ, וי"ל דה"נ לענין חני' בקרקע. ומד' הכ"מ משמע דגם הרמב"ם
מודה לענין ישיבה, ולא קאמר כ"א שאינו ג"ת לכל הדברים. ובאמת
י"ל דיש נפ"מ בין לענין הדברים שנאמר בהם בתורה גר, דבעי' דוקא
גר תושב גמור, והיינו להחיותו דכתיב גר ותושב וחי עמך, א"כ יש
חיוב להחיותו כישראל ממש, אבל מה דאין מפורש דבעי לזה גר, אלא
הן הרחקות שמפורש בהו ענין עע"ז, א"כ י"ל פשוט דמהני כל שברור
לנו שאינו בכלל זה, (וע' כ"מ המ"א פי"א ה"ז.) ובפרט אומה שלמה
המוחזקת בכך ע"פ דתה. וי"ל שלענין הדין דאין מעלין שפיר לא
בעי' פרטי דין ג"ת כ"א כשאין עוע"ז ג"כ מותר להעלותו, אלא
דחיוב מצד התורה א"א כ"א בג"ת ממש, דגבי' כתיב וחי עמך.
יד. שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קלא:
…ואין
לומר דהוה ס"ל גוי' בזמנו לאו עע"ז נינהו דפשוט דהיינו לענין
אזיל ומודה וכן לענין סתם יינם דלא אדיקי בזה"ז כולי האי אבל
פשיטא דעבודתו ע"ז גמורה היא עמ"ש רמב"ם פי"א ממ"א הל' ד'
ובספרי רמב"ם שלפנינו חסר שם וצריך לעיין בדפוס אמשטרדאם או
ווינציא דוקא ופשוט דלא מורידין ולא מעלי' [...]
1.4
אסור ליהודי
ליילד גויה. אם יהודי עובד בתור מיילד הוא חייב ליילד גם גויה
אם הדבר נחוץ כדי למנוע איבה, אבל מותר לו לעשות זאת רק ביום
חול ובתשלום. אסור ליהודיה להניק תינוק גוי (אלא אם כן הדבר
נחוץ לה לשמירה על בריאותה). מותר ליילד בעלת מעמד גר תושב
(שלא בשבת) וכן להיניק תינוקו של גר תושב.
א. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כו עמוד א:
מתני'. בת ישראל לא תיילד את [הנכרית] <העובדת כוכבים>, מפני
שמילדת בן [לעבודה זרה] <לעבודת כוכבים>, אבל [נכרית] <עובדת
כוכבים> מילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של [נכרית]
<עובדת כוכבים>, אבל [נכרית] <עובדת כוכבי'> מניקה בנה של
ישראל ברשותה. גמ'. [...] ורמינהו: יהודית מילדת [ארמית]
<עובדת כוכבים> בשכר, אבל לא בחנם! אמר רב יוסף: בשכר שרי משום
איבה. סבר רב יוסף למימר: אולודי [נכרית] <עובדת כוכבים> בשבתא
בשכר שרי משום איבה; א"ל אביי, יכלה למימר לה: דידן דמינטרי
שבתא מחללינן עלייהו, דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן.
ב. טור יורה דעה סימן קנד:
נכרית <עובדת כו"ם> לא תיילד לישראלית בינה לבינה מפני שחשודה
על שפיכות דמים ואפי' היא מומחית וכן מטעם זה לא תניקו לבנו של
ישראל בביתה ואפי' אחרים עומדין על גבה ולא אפי' בבית ישראל
אא"כ אחרים עומדין על גבה אבל אם אחרים עומדין על גבה או
יוצאין ונכנסין מותר לילך ולהניק בבית ישראל אבל אין להניחו
עמה לבדו בלילה וישראלי' לא תניק לבן [גוי] <כנעני> אפי' בשכר.
ולא תיילד [לגויה] <לכנענית עובדת עכו"ם> בחנם אבל בשכר מותר.
במה דברים אמורים בחול אבל בשבת אסור אפי' בשכר וכתב הרשב"א הא
דשרי בשכר דוקא במילדת ידועה שמתעסקה בכך שאז יהיה לה איבה אם
לא תעשה. אבל אשה שאינה רגילה בכך אפי' בשכר אסור דליכא איבה
דמצי למימר איני בקיאה בכך:
ישראלית לא תניק לבן [כותי] <עובד כוכבים>, אפילו בשכר. (אא"כ
יש לה חלב הרבה ומצערת אותה, מותרת להניקו). (מרדכי ואגודה ר"פ
אין מעמידין) ולא תיילד [לכותית] <לעובדת כוכבים>, אלא אם כן
היא ידועה למילדת, שאז מותרת, ודוקא בשכר ובחול. (אסור [לכותי]
<ללמד לעובד כוכבים> אומנות) (הגהת אשירי שם וירושלמי).
ד. שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קלא:
והנה בפ"ב משבת שכ' רמב"ם דאסור להוליד בשבת אפי' ליכא חלול
שבת והוא מוכח מש"ס ע"ז כ"ו ע"א כמ"ש תוספ' שם כ' עליו הכ"מ
מפני שיכולה להשמט ולומר שיש בזה חלול עכ"ל מבואר מלשונו זה
דלאו מטעם חלול שבת אסור דהא אין בו חילול שבת אלא מטעם מגדל
בן לע"ז דכיון דמצי לאשתמוטי ולהטעות העכ"ום ולומר שיש בו
חילול שבת ולמאן דלא מינטר שבת לא מחללינין ממילא אסור משום
מגדל בן לע"ז א"כ היכי דלא שייך גידול בן לע"ז כמ"ש לעיל דיש
בלא"ה הרבה בקיאות שיולידו אותה מותר גם בשבת במקום דליכא חלול
שבת והיינו טעמא דמייתי ליה ש"ע בהל' ע"ז כיון דכל עיקר טעמא
משום ע"ז ולא משום שבת ואית ביה נפקותא לדינא כנ"ל והיינו דתמה
כ"מ על הרמב"ם דלא מייתי ליה נמי בהלכות ע"ז כנ"ל ואפשר דרמב"ם
ס"ל כרבי' יונה דלא כרמב"ן אלא אפילו איכא רופאים אחרים נמי
אסור לישראל לסייע לזה וא"כ ליכא שום היתר לילד בשבת משו"ה לא
מייתי ליה בהל' ע"ז דלא נפקא מיניה מידי מ"מ להלכתא נ"ל דיש
לסמוך אהרמב"ן דעביד עובדא בנפשיה הלכה למעשה וא"כ מותר אפילו
בשבת במאי דלית ביה חילול שבת דהיינו ביושבת על המשבר שכבר
עקרו הולד וכמ"ש מג"א סי' ש"ל סק"ו ואמנם לחתוך הטבור שהוא
מלאכה דאורייתא תצו' לנכרי' הבריאה העומדת על צדה לחתוך ואם יש
באיבה זו חשש סכנת נפשות יש להתיר אפילו מלאכה דאורייתא.
1.5
אסור לחלל
שבת כדי להציל את חייו של גוי, אלא אם יש חשש שהדבר יגרום
לאיבה מצד הגויים כלפי היהודים. ישנן דעות שונות ביחס לשאלה
האם האיסור הזה חל גם על גר תושב.
ג. המאירי על מסכת יומא דף פד/ב:
אין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב. אפילו היו ט' [גויים]
<עכו"ם> וישראל א' בחצר, ופירש א' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו שם
מפולת, מפקחין, כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה
כמחצה על מחצה. אבל אם נעקרו כולם ובשעת עקירתן פירש אחד מהם
לחצר אחרת ונפל עליו, אין מפקחין עליו; שכיון שנעקר קביעות
הראשון ממקומו, אמרינן: כל דפריש מרובא פריש.
ה. נשמת אברהם (אברהם ס. אברהם), חלק ד', אורח חיים, סימן של,
ס"ק ב':
היום מחללין את השבת עבור נכרי שנמצא במצב של סכנת נפשות משום
איבה. ואפילו אם הוא נמצא לבד עם החולה,
כגון גר שנמצא לבד עם אביו שפתאום איבד את הכרתו והסתכן, וברור
שאין כאן משום איבה, בכל זאת, אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א,
שאעפ"י שמעיקר דינא דגמרא אין מחללין עליו את השבת, האידנא
חייבים לחלל בגלל הסיכון אפילו הקטן ביותר, מפני שעלולים
הדברים להגיע לסכנת איבה ולפקוח נפש של רבים.
ו. השגות הרמב"ן לספר המצוות - שכחת העשין
מצוה יו שנצטוינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו שאם היה טובע
בנהר או נפל עליו הגל שבכל כחנו נטרח בהצלתו ואם היה חולה
נתעסק ברפואתו וכל שכן מאחינו ישראל או גר צדק שאנו מחוייבים
לו בכל אלה והוא בהם פקוח נפש שדוחה שבת והוא אמרו ית' (פ'
בהר) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך.
ומאמרם בתלמוד (פסחי' כא ב, ע"ז כ א, חולין קיד ב) גר אתה
מצווה עליו להחיותו גוי אין אתה מצווה עליו להחיותו. והמצוה
הזו מנאה בעל ההלכות (אות מט) החיאת האח. והרב כלל אותה עם
הצדקה במצות קצ"ה מפסוק פתוח תפתח את ידך (פ' ראה טו). והם
שתים מצות באמת:
ז. ספר זהר הרקיע (הרשב"ץ) אזהרות לט:
והרמב"ן ז"ל [...] פירש מצוה זו להציל האח מרעתו שאם היה טובע
בנהר או נפל עליו הגל שנציל אותו ולרפאותו אם הוא חולה וזו היא
מצוות פקוח נפש שדוחה שבת, ונכלל בזה גר ותושב באומרו כי ימוך
אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך [...]
1.6
אין ליילד
גויה בשבת אפילו כשהדבר אינו מחייב חילול שבת. מותר ליילד בעלת
מעמד גר תושב בשבת ובלבד שהדבר אינו מחייב חילול שבת (על כל
פנים חילול שבת מדאורייתא).
א. רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה יב:
אין מילדין את הגויה בשבת ואפי' בשכר ואין חוששין לאיבה ואע"פ
שאין שם חילול, אבל מילדין את בת גר תושב מפני שאנו מצווין
להחיותו ואין מחללין עליה את השבת.
ב. טור אורח חיים סימן של (מתוך מהדורת ארבעה טורים השלם):
אבל נכרית אין מיילדין אותה בשבת אפילו בשכר, אפילו בדבר שאין
בו חילול שבת, ובחול מיילדין אותה בשכר אבל לא בחינם.
ג. בית יוסף אורח חיים סימן של:
(ב) אבל נכרית אין מיילדין אותה בשבת וכו'. בפרק ב' דעבודה זרה
(כו.) תנו רבנן בת ישראל לא תיילד את הנכרית מפני שמיילדת בן
לעבודה זרה ורמינהו יהודית מיילדת ארמאית בשכר אבל לא בחנם אמר
רב יוסף בשכר שרי משום איבה סבר רב יוסף למימר אולודי גויה
בשבתא בשכר שרי משום איבה אמר ליה אביי יכלה למימר לה דדידן
דמנטרי שבתא מחללינן עלייהו דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללינן,
וכתבו התוספות (ד"ה סבר) תימה לרב יוסף דסלקא דעתיה דשרי
ולאביי דמשני דליכא איבה משמע הא איכא איבה שרי היכי שרינן
משום איבה מילתא דאית ביה איסורא דאורייתא דאמרינן בפרק שמנה
שרצים (קז:) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב משום
עוקר דבר מגידולו דהוא תולדת גוזז יש לומר דהכא ביושבת על
המשבר שכבר נעקר לצאת אי נמי כיון דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו
עכ"ל וזהו שכתב רבינו אפילו בדבר שאין בו חילול שבת:
כותית - וה"ה ישמעאלית. וגר תושב מילדין אותו מפני שאנו מצווין
להחיותו ודוקא בדברים שאינם חילול ואפשר דאפילו באיסור דרבנן
דחינן דבכגון זה דמצווין אנו להחיותו לא גזרו [עיין פמ"ג].
ז. כנסת הגדולה (ר' חיים בנבנשתי) או"ח סימן של:
[...] אסור לילד לתוגרמית בשבת אף על פי שאינה עובדת עבודת
אלילים משום חלול שבת [...]
ח. שו"ע הרב (ר' שניאור זלמן מלאדי) או"ח סימן של' ס"ק ב:
גויה אין מילדין אותה בשבת אפילו בדבר שאין בו חילול שבת [...]
וגם הישראלית היא מילדת ידועה ונותנים לה שכר שמותר לה לילד
נכרית בחול משום איבה מכל מקום בשבת אין כאן איבה שיכולה להשמט
ולומר הנשים שלנו ששומרות את השבת מותר לילד אותן בשבת אבל
שלכם שאינן שומרים את השבת אסור לנו לילד אותן בשבת ואפילו
ישמעאלית שאינן עובדי עבודה זרה (ואין איסור לילד אותן בחול
כמו בגויים עובדי עבודה זרה שאסרו אותן מפני שמיילדת בן לע"ז
מכל מקום בשבת) אסור משום מלאכה שלא לצורך [...] (הואיל ואפשר
להשמט בלי איבה) [...]
1.7
הפסיקה הלכה למעשה בימינו בנוגע לפריטים הקודמים:
ובאמת במדינתנו ארצות הברית, מדינה של חסד, בנקל יכול הרופא
להתפטר מלחלל שבת אפילו חילול מדרבנן והבן היטב, על כן החוב
מוטל על כל רופא שומר הדת והמצוות להיות נזהר מלחלל שבת לצורך
אינו-יהודי כי חוקי המדינה נותנים לו רשות על זה מאחר שאפשר על
ידי אחרים. האמת כי מצאתי בתשובות מצפה ארי' שבמקום חולה
שיש בו סכנה דעכו"ם מתיר לעשות אפילו מלאכה דאורייתא ובחולה
שאין בו סכנה מתיר לעשות שבות, אבל כל זה לפלפולא, כי למעשה
אין שום הכרח כאן באמעריקא להקל - כאשר כתבתי, ובאופן יוצא מן
הכלל יש לדון בדבר.
1.8
אם יהודי
רודף אחרי גוי במטרה להרגו, אסור להרוג את היהודי כדי להציל את
הגוי, אפילו אם אין כל דרך אחרת להציל את חיי הגוי. אם אדם הרג
את הרודף היהודי במטרה להציל את חיי הגוי אזי דינו מוות. לעומת
זאת אם גוי (או יהודי) רודף אחרי יהודי במטרה להרגו, אזי יש
חובה להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף (אם אין דרך אחרת
לעשות זאת). הלכות אלו מתייחסות גם לגר תושב.
1.9
במקרה שבו
מצווים על יהודי להרוג אדם אחר או שיהרגו אותו עצמו: אם האדם
שאותו עליו להרוג הוא יהודי אזי אסור לו להרוג אותו אפילו אם
הדבר יביא למותו שלו (יהרג ואל יעבור). אבל אם האדם שאותו עליו
להרוג הוא גוי אז מותר לו להרוג אותו כדי להציל את עצמו
(בסיטואציה זו). דין זה חל ככל הנראה אף אם הגוי שעליו להרוג
הוא גר תושב.
א. תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק יד, דף יד, טור ד:
אמר רבי חנינה מתניתא אמרה כן שאין מתרפין משפיכות דמים דתנינן
תמן יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. לא סוף
דבר בשאמר לו הרוג את פלוני אלא אפילו חמוס את פלוני תני גוי
בישראל אסור ישראל בגוי מותר.
ב. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ז:
ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות
אלו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך
אפילו הוא נוטל את נפשך, והריגת נפש מישראל לרפאות נפש
אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין
נפש מפני נפש, ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על
רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה.
ג. רש"י
סנהדרין דף עד ע"א:
סברא הוא - שלא תדחה נפש חבירו, דאיכא תרתי: אבוד נשמה ועבירה,
מפני נפשו דליכא אלא חדא: אבוד נשמה והוא לא יעבור. דכי אמר
רחמנא לעבור על המצות משום "וחי בהם" משום דיקרה בעיניו
נשמה של ישראל, והכא גבי רוצח כיון דסוף סוף איכא איבוד
נשמה למה יהא מותר לעבור? מי יודע שנפשו חביבה ליוצרו יותר
מנפש חבירו? הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות:
אלא שיש לטוען
לטעון שאם אפילו אין עליהם גדר רודף, מכל מקום יהא מותר להציל
נפשות ישראל בנפשותם, כיוון שלגבי נכרי אין החומר של שפיכות
דמים עד כדי יהרג ואל יעבור. ואם כן הרי זה בגדר פקוח נפש
שדוחה כל מצוות שבתורה וידחה גם איסור הריגת נכרי. [...]
והאמור שם שאנסוהו לרצוח שאינו עושה הפעולה מדעתו כלל אלא בכוח
הכפיה [...].
ה. ספרא בהר
פרשה ה:
(א) [...] גר, זה
גר צדק, תושב זה גר אוכל נבילו' וחי עמך, חייך קודמים לחייו.
[...]
(ג) וחי
אחיך עמך, זו דרש בן פטורי שנים שהיו הולכים במדבר ואין ביד
אחד אלא קיתון של מים אם שותהו אחד מגיע ליישוב ואם שותים אותו
שנים שניהם מתים, דרש בן פטירי ישתו שתיהם וימותו
שנאמר וחי אחיך עמך,
אמר לו ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך.
ו. התורה והמצווה (מלבי"ם) על ספרא בהר פרשה ה:
עב) [..] ועל וחי
עמך מביא דרשת בן פטורי. שזה רק בישראל אבל בגר תושב גם בן
פטורי מודה לר"ע [...]
1.10 בהמה של
יהודי שהרגה יהודי חייבת מיתה ובעליה חייב לשלם כופר לקרובי
ההרוג. אבל בהמה של יהודי שהרגה גוי פטורה ממיתה ובעליה פטור
מכופר. דין זה חל ככל הנראה גם אם ההרוג הוא גר תושב.
א. משנה מסכת בבא
קמא פרק ד:
משנה ה
שור שנגח את האדם
ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר וזה וזה חייבים מיתה וכן
בבן וכן בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מנה
ובין שאינו יפה אלא דינר אחד:
משנה ו
שור שהיה מתחכך
בכותל ונפל על האדם; נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם
[לגוי] <לעובד כוכבים> והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא
פטור:
ב. ר' עובדיה
מברטנורא מסכת בבא קמא פרק ד:
משנה ה
מועד משלם כופר -
ואע"ג דבקמא דנגח קטלינן ליה, אשכחינן מועד, כגון שהרג שלשה
נכרים. אי נמי, שהרג שלשה ישראל טריפה. דאטריפה לא קטלינן ליה,
דגברא קטילא קטיל. אי נמי, דקטיל וערק לאגמא לאחר שהעידו בו:
וכן בבן וכן בבת - תינוק ותינוקת. חייב עליהן סקילה וכופר
כגדולים:
ג. תוספתא מסכת
בבא קמא (ליברמן) פרק ד הלכה ו:
יש כן חייב בכופר
וחייב במיתה חייב במיתה ופטור מן הכופר חייב בכופר ופטור מן
המיתה פטור מן הכופר ופטור במיתה שור מועד שהמית חייב בכופר
וחייב במיתה שור תם שהמית ושור חרש שוטה וקטן שהמית המית גר
ועבד משוחרר חייב במיתה ופטור מן הכופר שור שהיה מתחכך בכותל
ונפל על האדם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג
בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא חייב בכופר ופטור מן המיתה
ולעניין הנזקין ר' יהודה מחייב ור' שמעון פוטר שנ' כי יגח עד
שיתכוין ליגח ואם היה תם פטור מן הכופר ופטור מן המיתה המית
גוי בן שמונה פטור מן הכופר ופטור מן המיתה ר' יהודה או' שור
המדבר ושור הקדש ושור גר שמת ואין לו יורשים פטור שנ' והועד
בבעליו ולא ישמרנו אין בעלין לאלו יתר על כן אמ' ר' יהודה המית
כשהוא של הדיוט ולא הספיק לעמוד בדין עד שהקדישו בעליו המית
כשהוא של גר ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת הגר פטור שנ' ולא
ישמרנו בעליו והמית ששוות המתתו לשעת עמידתו בבית דין חייב את
שלא שוות המתתו לשעת עמידתו בבית דין פטור.
ד. רמב"ם הלכות
נזקי ממון פרק י:
הלכה א
שור שהמית את האדם
בכל מקום בין גדול בין קטן בין עבד בין בן חורין אחד תם ואחד
מועד הרי זה נסקל, ואם המית את הגוי פטור כדיניהם.
הלכה ב
ואחד השור ואחד שאר
בהמה חיה ועוף שהמיתו הרי אלו נסקלין. מה בין תם שהרג את האדם
למועד שהרג, שהתם פטור מן הכופר והמועד חייב בכופר ובלבד
שיהיה מועד להרוג.
הלכה ג
והואיל וכל בהמה חיה
ועוף שהרגו אדם נסקלין היאך ימצא מועד להרוג עד שישלמו בעליו
את הכופר, כגון שהרג שלשה גויים ואחר כך הרג ישראל שהמועד
לגויים הרי זה מועד לישראל, או שהרג שלשה ישראל טרפה ואחר כך
הרג שלם [...]
[...]
הלכה ט
אין הבהמה נסקלת אם
המיתה עד שתתכוון להזיק למי שהיא חייבת עליו סקילה, אבל שור
שהיה מתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם, נתכוון לנכרי והרג
בן ישראל, נתכוון לנפלים והרג בן קיימה פטור מן המיתה, ואם היה
מועד הבעלים חייבין בכופר, או בקנס אם המית עבד, אע"פ שהרג בלא
כוונה הואיל והוא מועד לזה.
ה. לחם משנה על
הלכות נזקי ממון פרק י:
ואם המית את הגוי
פטור בדיניהם – מה שכתב בדיניהן רמז לתת טעם למה כשהרג שור של
גוי את ישראל חייב כופר וכשהרג שור של ישראל לגוי פטור מכופר
ונתן הטעם שנתן לעיל בפרק ח' הלכה ה' דבהא כדיניהן עבדינן להו
ומשום הכי פטור אבל כששור של גוי הרג את ישראל משלם כופר משום
קנס שקנסו להם כמו שכתב גבי נזיקין.
ו. מנחת חינוך,
מצווה נא, אות טז:
ואם השור הרג אדם
טריפה או עובד כוכבים, ואפילו בן נח (גר תושב), אינו נהרג, כן
הוא כאן בש"ס מא' ע"א ור"מ ה"ג. ושור של בן נח שהרג לישראל,
אפשר להרמב"ן (בראשית לד, יג) דמצווים על הדינים כמו ישראל, אם
כן השור בסקילה גם כן. [...] ולדעת הר"מ דאין מצווים על הדינים
כמו ישראל, אפשר דאין השור בסקילה כלל [...].
(2) Robbing,
cheating and returning lost items to a gentile
2.1
לפי מקורות הלכתיים מסויימים אין איסור מדאורייתא לגנוב ולגזול
מגוי, והדבר נאסר רק משום (והיכן שקיימת) סכנה של חילול ה' או
איבה (כלומר שהדבר יגרום להווצרות איבה מצד הגויים כלפי
היהודים). אחרים חולקים וטוענים שגזל וגניבה מגוי אסורים
מדאורייתא ובכל מצב. ביחס לגר תושב נראה שלכל הדעות אסור לגזול
ממנו מדאורייתא.
ד. ספרא פרשת בהר סיני פרק ט:
(ב) רבי שמעון אומר
מנין שגזל העכו"ם גזל ת"ל אחרי נמכר יכול מושכו ויצא תלמוד
לומר גאולה תהיה לו. יכול יגלום עליו תלמוד לומר וחשב עם קונהו
ידקדק עמו: (ג) או אינו מדבר אלא בעכו"ם שאינו תחת ידך וכי מה
אתה יכול לעשות לו כשהוא אומר ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו
הא בעכו"ם שתחת ידך הכתוב מדבר אם כן דברה תורה בעכו"ם שתחת
ידך. על אחת כמה וכמה בעכו"ם שאינו תחת ידך. אם כן החמירה
התורה על גזילו של עכו"ם קל וחומר על גזילו של ישראל:
ז. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד א:
וגזל [גוי] <כנעני> מי שרי? והתניא: אמר ר' שמעון, דבר זה דרש
ר"ע כשבא מזפירין: מנין לגזל [גוי] <כנעני> שהוא אסור? ת"ל:
(ויקרא כ"ה) אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא, יכול
יגלום עליו? ת"ל: (ויקרא כ"ה) וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו!
אמר רב יוסף, לא קשיא: הא [בגוי] <בכנעני>, הא בגר תושב.
אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא לך אלא לגר,
שנאמר: (ויקרא כ"ה) לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: לגר
תושב, משפחת גר - זה [הגוי] <העובד כוכבים>, כשהוא אומר או
לעקר - זה הנמכר לעבודת כוכבים! אלא אמר רבא, לא קשיא: כאן
בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו. א"ל אביי: עבד עברי - הפקעת
הלוואתו הוא! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי. אמר
רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל [גוי] <כנעני> אסור,
אבידתו מותרת; גזילו אסור, דאמר רב הונא: מנין לגזל [הגוי]
<הכנעני> שהוא אסור? שנאמר: (דברים ו') ואכלת את כל העמים אשר
ה' אלהיך נותן לך, בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם
מסורין בידך;
ח. אליהו רבה (איש שלום) פרשה טז:
אמר לי, רבי מעשה היה בי, שמכרתי לגוי ארבעה כורים של תמרים,
ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה, אמר לי אתה ואלהים אשר בשמים
יודע על מדה שאת מודד לי, מתוך שמדדתיו לא חסרתיו שלש סאין של
תמרין, לאחר מיכן נטלתי את המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן,
והנחתיו במקום שמכרתי התמרים לגוי, נקרע הכד ונשפך השמן והלך
לו, אמרתי לו, בני הכתוב אומר, לא תעשוק את רעך (ויקרא י"ט
י"ג), רעך הרי הוא כאחיך, ואחיך הרי הוא כרעך, הא למדת, שגזל
הגוי גזל, ואין צריך לומר אפילו של אח, ומתוך שהקב"ה ראה את
בני אדם בעונותיהן שהן עושקין וגוזלין וחומסין זה בזה, חזר
ופירש בקבלה על ידי יחזקאל בן בוזי הכהן, ואביו כי עשק עושק
וגזל גזל אח (יחזקאל י"ח י"ח).
יא. חדושי הר"ן על סנהדרין דף נז ע/א:
יט. רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ו הלכה ז:
דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל והעובר עליהן הרי זה גזלן
מדבריהם, כגון מפריחי יונים והמשחקין בקוביא.
כ. רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ו הלכה יא:
והמשחק בקוביא עם הגוי אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עוסק
בדברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה
ובישובו של עולם.
כא. שולחן ערוך חושן משפט סימן שע סעיף ג:
(טור הביאו בס"ו) יש מי שאומר שהמשחק בקוביא עם [הגוי] <העובד
כוכבים> אין בו משום גזל, אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים,
שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ויישובו של
עולם.
